אקדים, אנחנו נגד דקדוקי עניות. נקודה! פעמים רבות שווה להתאמץ ולהביא עוד כמה מאות ש”ח בחודש, מאשר להתנהל בדקדוקי עניות. בכל זאת רציתי השבוע להתייחס לחשיבות השקלים הקטנים שרבים מאיתנו נוטים לזלזל בהם.

סיפור מהשבוע.

ישבנו עם משפחה שהבעל מרצה מפורסם ומכניס יפה. הם הגיעו לחובות של למעלה מ2 מליון כתוצאה מהתחייבויות לחתונות ילדים והתנהלות של הוצאות מעבר להכנסות עוד לפני כן..

אחד המשפטים שהם חזרו עליו בתחילת התהליך כמה פעמים, “אדם שמרוויח קרוב ל2000 שח בערב, איזה ערך יש לכמה שקלים או אפילו כמה מאות שקלים..”

בסיום בניית תמונת מצב כלכלית, ראינו שחסר להם כל חודש כ8000 ש”ח, כשמחצית ממנו מגיע מאותם פכים קטנים (מלבד החזרי חובות של 37,000 שח בחודש!)

הבן יהוידע בחולין צא: מביא מרבינו האר”י ז”ל: הטעם שהוצרך יעקב אבינו ע”ה לחזור על פכים קטנים, כי הצדיקים חביב עליהם ממונם להיות נשפע מלמעלה, אין למאוס בו אפילו שהוא דבר מועט, ואם יחוס על ממונו הוא מכבד את השי”ת שהשפיע לו הממון ההוא, ולכן אם לא היה חוזר בעבור פכים קטנים נראה כאילו מזלזל בשפע שנשפע לו מלמעלה וכו’.

והנה עדין תקשי למה חזר הוא בעצמו, היה לו לשלוח עבדיו להביאם, אלא מוכרח לומר כיון דחשב חזרה זו להביא הפכין היא מצוה שבזה הוא מכבד השפע שנתן לו הקב”ה, לכן חזר הוא בעצמו כי מצוה יותר משלוחו” ע”כ.

מה הגבול האמיתי בין דקדוקי עניות לפכים קטנים?

לאחרונה ישבתי עם משפחה שהבעל מרוויח 560,000 ש”ח בשנה. הוא היה מתוסכל מהעובדה שהכסף נעלם והוא לא מצליח לחסוך לדירה. בראיון סיפר, שהוא לא סובל דקדוקי עניות. הוא מספר, שכבחור הוא למד בארה”ב בישיבה, כשהיה חוזר הביתה לשבת הוא לא היה רוצה להיסחב עם מזוודות. גם להתעסק עם כביסה לא התאים לו, לכן בכל יום ראשון היה קונה בדרך לישיבה בגדים לאותו שבוע, ובסוף השבוע היה זורק אותם לפח. הוא אומר לי, תבין זה לא מתאים לי להיסחב עם מזוודה ולעשות כביסות – ממש דקדוקי עניות !

שאלתי אותו, אם בסופר פונה אליך הקופאי ואומר, תראה: אתה נראה אדם נחמד, מרוויח יפה, בשבילך כל שקית תעלה 50 אגו’. דהיינו 40 אגו’ יותר מכל אחד. האם תהיה מוכן לשלם?

הייתם צריכים לראות איך הוא הזדקף כמו נחש ואמר, אני לא מוכן לשלם אגורה יותר! אמרתי לו, באמת, הרי מה זה בשבילך עוד 40 אגו’ על כל שקית. ביננו אתה לא תרגיש את זה בכלל…

מדוע אתם לא מוכנים שהשכר שלכם לשעת עבודה יירד מ40 שח לשעה ל39 שח? הרי זה סה”כ 1 שקל לשעה. ממש דקדוקי עניות? דוגמה מלאחרונה.. מתברר שכל הסיפור של החד פעמי מסתכם כפי שפורסם, בתוספת של 1500 שח למשפחה לשנה, שזה קצת יותר ממאה שח לחודש..

מתברר שלכולנו חשוב פכים קטנים..

השאלה היא רק מדוע אנחנו מגייסים את טענת דקדוקי עניות לדברים שאנו רוצים להוציא, ומתחמקים ממנה כשצריך?

נקודה למחשבה.