טור זה נכתב סמוך ועומד לבין הזמנים לפני היציאה לחופשה והחלפת האוירה אצל רבים מאיתנו.
הפעם נתייחס לתופעה שיכולה לקרות לכל אחד כשהציפיות מהנופש לא התממשו לגמרי או שהופרעו מסיבות כאלו ואחרות. דוגמאות? בבקשה! (כולם מעשים מוכרים מהשטח):
הגענו לצימר בשמחה וטוב לבב, אך הנה בשעה 5 בבוקר התעוררנו לקול מכבש שסלל את הכביש ברחוב שהתארחנו. הרגשנו כמו ברעידת אדמה, המטות רעדו ולא היה שייך להמשיך לישון אחרי שעתיים של שינה מאוחרת.. וזה חזר על עצמו גם ביום שלמחרת..
הלכנו למרינה באשדוד, הגענו בשעה 16 לעשות שיט, לאחר המתנה של שעתיים בשמש הקופחת ליד הים, הבננו שגם אם נמתין עד החשיכה, לא נצליח לעלות על סירה כזו או אחרת.
התארחנו במלון ועקב החום הכבד, האוכל היה מקולקל וחלק מהסעודות נאלצנו לאכול פיתות ולקנות אוכל בחוץ.
נתקענו בפקק בלי סוף ליד הכנרת, שגרם לכל הילדים הקטנים לצאת בצהלות ויותר נכון צרחות מחרישות אוזניים וחוסר סבלנות וגם אנחנו נסחפנו איתם.. ועוד ועוד, לא חסר.
יש כלי עוצמתי שאנו משתמשים בו בתהליכי שינוי כלכליים ואפשר להעתיק אותו גם לכאן. כך נוכל לעבור את התקופה הזו בשמחה ובסיפוק.
ישנם פעולות או מצבים שאנו שמחים ונהנים לעשות אותם וישנם פעולות שאנחנו לא אוהבים או אפילו כואבים לעשות אותם, אלא שלפעמים זה לא בברירה שלנו כרגע האם לעשות או לא. זה המצב הנתון. קורים לזה, זה לא בשליטה שלנו. כך הקב”ה רצה, זה המצב שהגענו אליו כעת.
חשוב לדעת שבשביל שזה לא יקרה שוב, צריך אכן לעשות הפקת לקחים ומזה אנחנו לא פטורים, אבל מבחינת המצב שאליו נקלענו אליו, כרגע זה המצב! לפקק הזה הגענו, לתור המרגיז הזה השתחלנו בטעות או שלא בטעות. יש לנו 2 אפשרויות, הראשונה, להמשיך לסבול ולהאשים ולהקניט את עצמינו והסביבה, את המקום שהגענו אליו, את בני המשפחה, הילדים וכן הלאה, עד כדי השפעה על בריאות הגוף והנפש שלנו (ושל הסובבים אותנו..), ולהפסיד בידיים שלנו את כל החופשה. [אם זה עוד בשליטה שלנו, כביכול לחזור או לעשות פעולות מסויימות, ניחא, אבל אנחנו מדברים שזה המצב הנתון ואי אפשר כרגע לשנות את המצב..]
אבל ישנה דרך נוספת! לא להתווכח עם המציאות. להבין שכך הקדוש ברוך הוא גילגל שנגיע לשם ובמקום להמשיך ולסבול, אפשר לנסות לראות איך אפשר ליהנות מהמצב. בשפה המקצועית קורים לזה, להפוך כאב לעונג או לימון ללימונדה. להשלים עם המצב ולקבל אותו כמו שהוא כרגע, ולראות מה אנחנו יכולים ליהנות מהמצב ועד כמה שזה נשמע אולי קצת מוזר, ניתן ליהנות מכל מצב שהוא בכל מקום.
תבדקו איך אפשר ליהנות מהמצב שאליו הגענו. זה יכול להיות אפילו בלימוד לקח חשוב לחיים להבא שיכול לעזור לנו בחיים במקומות אחרים, או לשאול את עצמינו מה הקב”ה רצה מאיתנו ויכול להיות בהנאה אמיתית במקום תוך כדי השלמה עם המצב.
בקיצור, במקומות שאי אפשר להתווכח עם המציאות, כי כך הקב”ה רצה שיקרה, נחשוב בצורה רציונאלית מה ניתן לעשות כדי לצאת מהמצב ואם לא שייך לשנות אותו, יש לנו ברירה האם לסבול או להפוך את הכאב לעונג והבחירה נמצאת בידים שלנו!
נעתיק את זה גם לשינויים כלכליים שאנו נאלצים לעשות, כמו הגדלת הכנסות או להוריד הוצאות מסויימות. אפשר ללכת כל הזמן בתחושה של החמצה וסבל ומסכנות, מה שייגרום לשינוי הקשה להיות קצר מועד. לעומת זאת אם נשכיל למצוא את הסיבות לכך שהשינוי יהיה בכיף ובשמחה, סביר להניח שהוא יתמיד איתנו לאורך זמן.
נסיים במשל עוצמתי, שיכול להמחיש את ‘להפוך כאב לעונג’.
בכל בית אמורים לפנות את פח האשפה מדי פעם..
אם נבקש מהילדים לטלטל את השקית העמוסה עד לעייפה לפח האשפה הקרוב, מסתבר שבקשתינו לא תיענה בקלות בתשובה חיובית, סביר להניח שנשמע את אחת מהתגובות הבאות: ‘למה דווקא אני?’ הריח לא נעים’, ‘חתולים ליד הפח’ ‘זה כבד’, כל התירוצים מתקבלים על הדעת, אכן, סוג של ‘כאב’.
אם נציע לילד, קח סוכריה ותוריד את הזבל! מסתבר שחלק מהילדים ייענו לבקשה, העיקר לקבל את הסוכריה המיוחלת, אך אי הנוחות שלהם עדיין תישאר.
מה יקרה אם נציע לו הצעה מפתה: “על כל שקית זבל שתוריד, תקבל 100 ₪” או אפילו 1000 ש”ח על כל שקית.. איך תיענה הבקשה הזו? הרי ברור שהילד ירקוד עם השקיות הכבדות ויבקש עוד ועוד.
מה עם הכאב? תבדקו ותגלו שהוא כבר לא שם. קודם זו היתה שקית עמוסה מדי, וכעת זה סוג של התעמלות. והריח? זו חוויה די נעימה להיזכר בטיול לרפת. הכאב נהפך לעונג !
העוצמה טמונה בכך שנמצא את הטוב שבשינוי, את מה שהרווחנו עכשיו ואיך אפשר להיהנות מהשינוי באופן מיידי, כך נהפוך כל שינוי ובמיוחד שינוי כלכלי לחוויה של סיפוק ושמחה.
נלמד ליהנות מהחופש, ממה שהקב”ה נתן לנו, יהיה מה שיהיה, גם אם לא הכל מתנהל כפי שדמיינו שאמור לקרות.. בברכת וקווי ה’ יחליפו כוח, חופשה נעימה.