בטורים שלפנינו נחשוף לפניכם בסייעתא דשמיא כלים עוצמתיים לניהול כלכלת המשפחה.
שני אברכים יושבים יחדיו בספסל הלימודים בכולל, הנתונים שלהם דומים, אותו מספר ילדים, רמת הכנסות, הוצאות דיור שכירות או משכנתא, ובכל זאת האברך מימין מצליח כל חודש לשים בצד 2000 ש”ח (נשמע הרבה.. עוד נלמד בהמשך שאת ההפקדות הגדולות ביותר בגמחי”ם בציבור החרדי, מפקידים דווקא אברכי הכולל, אבל זה לא הנושא שלנו כעת) ואילו האברך משמאל חסרים לו כל חודש 2000 שח אותם הוא ‘משלם’ בעזרת דחיית תשלומים בויזה או בצ’ק דחוי, או בהגדלת מסגרת / הלוואת מהבנק או הגמ”ח השכונתי. דרך אגב, ההבדל ביניהם הוא 4000 ש”ח !
חישוב מהיר מלמד על פער של 48,000 ש”ח בשנה, קרוב למליון ש”ח ב20 שנה ! מה עומד מאחורי הפלא הזה?
ובכן, מתברר שכל החלטה כלכלית שלנו מורכבת ממגוון רב של שיקולים העומדים בקודקוד הקטן (העצום והבלתי נתפס.. שהקב”ה נתן לנו..) שלנו. חלקם רציונליים, הגיוניים, כמו 1+1 = 2, אך חלקם ואפילו ברובם נובעים משיקולים אחרים לגמרי. קורים לזה בשפה המקצועית ‘כלכלה התנהגותית’ !
כלכלה התנהגותית כשמה כן היא, מורכבת מאירועים שעברנו בעבר, הההורים שלנו, חשיבה כזו או אחרת, רגשות, סביבה ועוד.
היום נלמד על אחד מהתובנות החזקות ביותר בכלכלה התנהגותית: ‘מלאי מגדיל שימוש’. רוצים דוגמא, בבקשה, אפילו כמה.. נתחיל עם משהו שלא מהתחום הכלכלי..
בימי ששי החורפיים, הדלקת נרות בסביבות השעה 4, בסופו של דבר עם קצת או הרבה לחץ אנו מצליחים בס”ד להכנס לשבת בזמן, אין ברירה יש גבולות מאוד ברורים שנתנה לנו התורה הקד’! והנה בשבתות הקיץ שאנחנו בעיצומן, השבת נכנסת אחרי השעה 7, נוסף לנו עוד מלאי של שלוש שעות, וראו זה פלא, רבים מאיתנו נמצאים באותו לחץ של הדקות האחרונות למרות מאות הדקות שנוספו !
אחד המשפטים המדהימים שאני פוגש בפגישות הליווי הכלכלי: “בכל פעם שאני מגדיל את מסגרת האשראי בבנק, בסופו של חודש, אני מוצא את עצמי מנצל את המסגרת עד הקצה, אתה יכול להסביר לי?”.
זה גם מה שמסביר אנשים שיצאו לעמול לפרנסתם כמובן בהכוונת רבותיהם ומכניסים לכאורה יותר כסף, אבל כשמחליפים איתם כמה מילים הם מספרים שבדיוק הפוך, ככל שהם הגדילו הכנסות כך היו יותר הוצאות… [אגב, רבים חזרו לכולל לאחר שעברו תהליכי שינוי כלכליים..]
קצת מודעות לנושא. בטורים הבאים בס”ד נלמד לעומק מה עומד מאחורי הרעיון הזה.. ואיך מתמודדים עם התובנות הללו.
