לפני כמה ימים קיבלתי טלפון מעניין מר’ משה שעובר כעת אצלינו תהליך לשינוי כלכלי.

ר’ משה מספר בנימה קצת שמחה על כך שהבנק סגר לו את כל כרטיסי האשראי והמסגרות לפני כמה ימים ומאז הוא חש בשינוי כלכלי משמעותי שעובר עליו.

לתמיהתי מדוע הוא כל כך שש ושמח, הרי אנחנו רגילים לשמוח כל זמן שאנחנו מקבלים עוד מסגרות או אשראי והלוואות מהבנק ולך דוקא הכל נחסם ואז הוא מספר לי את התובנה שלו, שאגב הוא ידע להסביר אותה יתר טוב ממה שאני עושה בהרצאות.

ונקדים, ר’ משה משגיח בישיבה, עושה תהליך כלכלי כבר כמה חודשים ותקוע בצעד השני. הצעד שבו הוא אמור לאזן בין ההוצאות להכנסות, או יותר נכון להבין שההוצאות מגיעות מההכנסות ולא משום מקום אחר (כמה פשוט..), אך לא כן, ר’ משה ורעייתו משתכרים יחד 14,000 ש”ח, רק שכל הכסף הזה בקושי מספיק להוצאות הקבועות, דהיינו למשכנתא, שכר לימוד והוראות קבע מהבנק והחזרי הלוואות לנישואי הילדים. ואילו להתנהלות השוטפת (מזון ומחיה, ביגוד והוצאות שנתיות) כבר לא נשאר.

מה עושה ר’ משה? קונה כל חודש בכרטיסי האשראי שהעמיד לו הבנק ברוב טובו, כאשר לקראת ה-15 בחודש מתחיל מחול השדים להשיג את הכסף ולהכניס לבנק לכסות את המינוס שיווצר או שכבר נוצר. כך מתנהל ר’ משה קרוב לעשור ברמה כזו או אחרת. כעת המספר החסר אותו הוא צריך לגייס מידי חודש הוא יותר מ8000 ש”ח.

במהלך התהליך, היתה הזדמנות מצויינת לר’ משה להביא עוד הכנסות כדי לגמור את החודש.. אבל כל מיני תפיסות ואמונות על עצמו ומעמדו לא איפשרו לו להתקדם והוא ‘נתקע’ בתהליך. באמצע שאנחנו עובדים על שינוי תפיסה, הגיע הטלפון האמור בתחילת הטור שבו מבשר ר’ משה על סגירת המסגרות וכרטיסי האשראי בבנק. איך זה קרה?

מידי חודש הוא חרג פה ושם גם אחרי ה-15 בחודש, אלא שהיו מתחשבים בו בכל פעם ומבינים את ההתנהלות שלו של הרגע שאחרי האחרון, עד שפעם אחת הפקידה/ה היתה חולה ופקיד מחליף לא התחשב בו והחזיר הוראת קבע אחת בודדת וכל הדרוג אשראי שלו נפגע, מה שגרם לשלושת הבנקים וחברות האשראי להוריד לו את המסגרות בלי רחמים.

נחזור לשיחה שבה פתחנו, ר’ משה מספר לנו בשמחה על סגירת המסגרות ואני שואל אותו מדוע אתה שמח כל כך? התשובה שהיתה בפיו הפתיעה אותי.

הוא אומר, עכשיו הבנתי שאם אני לא מביא הכנסות, אין לי מה לאכול החודש! עד היום, ההכנסות שלנו ‘הלכו’ להוצאות הקבועות החודשיות ואת האוכל היינו קונים מכרטיסי האשראי, וכשעמדה השאלה האם להביא עוד הכנסות או לעבוד קשה יום אחד בחודש ולהביא כסף מהלוואות לכסות את ה-15 בחודש, היו לי כל מיני תפיסות וחסמים להביא את ההכנסות, אבל עכשיו אני מבין שאם אני לא מביא הכנסות אין לנו מה לאכול בבית, אני רץ להביא את ההכנסות וכל התפיסות שלי נעלמו..

בקיצור, ניתן ללמוד כמה תובנות מהסיפור הזה:

1. ההוצאות יכולות להגיע רק מהכנסות ושום כרטיס אשראי לא יכול להוות תחליף להכנסות!
2. כרטיסי אשראי זה דבר מבורך כשהוא משמש בחכמה כאמצעי תשלום בלבד. גם אנכי מחזיק כמה כרטיסים ואין לנו שום בעיה עם זה. לעומת זאת, אין שום הגיון כלכלי בעולם לשלם בכרטיס אשראי כשאין לזה כיסוי בבנק, זה רק סוג של הלוואה שתעזור לנו לקחת הלוואה גדולה ומנופחת נוספת ב15 לחודש כדי לכסות את הכרטיס..
3. והכי חשוב, כשמבינים שאם לא מביאים הכנסות, אין מה לאכול באמת, הרבה טראומות ותפיסות נעלמות, כי מה לעשות האחריות שלנו כהורים על בני בתנו עולה על הכל.
4. אם מתנהלים בבנק על הקצה, סביר להניח שיום אחד יחזרו לנו צ’קים או הוראות קבע ודירוג האשראי שלנו עלול לפול מיידית בכל המערכת הבנקאית.

והכי חשוב להתפלל לבורא עולם שנעשה את ההשתדלות הנכונה שתגיע מהכנסות אמיתיות ולא מעזרתו הזמנית של הבנק או חברת האשראי.