איך ההרגשה שלכם לקראת סוף החודש כשהפרוטה האחרונה יוצאת מהכיס, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע אף משאירה חור לא קטן בכיס? פשוט מייחלים כבר למשכורת וההכנסה של החודש הבא ומקווים שגם החודש הזה יהיה כמו חודש פברואר בו יש רק 28 יום ברוב השנים..

אבל ההרגשה הנוראה היא, הרגשה של אין.. כל הזמן אין. ואם מתנהלים מתוך המינוס החודשי בבנק, ההרגשה גרועה כפליים כל החודש.. כל הזמן חיים מתוך תחושה של אין..

האם לדעתך, יש סיכוי כלשהו שהימים הללו יראו אחרת? יש בלבך עוד שאיפה לחוש רוגע ושלווה בכל תאריך בחודש או בשנה?

המהר”ם שיף מגלה לנו את סוד העניין (דרושים נחמדים סוף מסכת חולין). בפרשתנו נאמר: “והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר”. מה כוונת התורה בכך שכתבה “והותר”? די היה לכתוב שהמלאכה היתה דים?! מבאר המהר”ם בלשונו הזהב: “מדוהותר, כי בכל יתרון נראה שהיה לו די, ובלא יתרון אינו ניכר אע”פ שהיה לו די”.

נסביר את עומק דבריו בדוגמא מהחיים.

לאחר סעודה שניה בשבת מביטה עקרת הבית בסיר החמין ברגשות מעורבים, הסיר הריק עד סופו מעלה בה רגשות סיפוק מחד, ברור שהפעם זה יצא מוצלח במיוחד. אך באותו רגע היא חשה גם החמצה, חבל שלא הכנתי קצת יותר, יכול להיות שמישהו מהסועדים רצה מנה נוספת, אך לא נותר לו. יתכן והיה מי שלא יצא מהסעודה שבע מספיק.

ובשבת אחרת, בה נאכלה הסעודה בהנאה, אך בסיר נותר מעט, ההרגשה נפלאה. אכן, הפעם יצא טעים במיוחד, וגם היה בשפע לכל אחד בכמות שרצה.

בזמירות שבת אנו מזמרים ‘שבענו והותרנו’ מדוע כפל הלשון כאן?

נתאר לעצמנו שאנו זוכים בס”ד לקיים מצוות הכנסת אורחים. האורח מתיישב ליד השולחן ואנו ממלאים לו את הצלחת בכל טוב. תוך כמה דקות הצלחת ריקה לגמרי. טוב, אנו ממלאים שוב במנה נוספת, אך גם אז תוך כמה דקות הצלחת ריקה בלי להשאיר פירור.. מה קורה כאן? כנראה שהוא רעב.. רעב מאוד. רק כאשר ישאר מעט מזון בצלחת נבין שהפעם הוא כבר שבע.

כך מבארים בספרים הקדושים על אותו פזמון, מתי נדע ששבענו? אם הותרנו !

הדברים שווים גם לכלכלת הבית, כל עוד אנו מתנהלים ללא תקציב מוגדר, גם אם נגדיל הכנסות לא נחוש רווחה, אם לא נלמד לחיות בהתאם ליכולות שלנו ולהשאיר לפחות מעט (צריך להשאיר הרבה אבל זה כבר שייך לטור אחר..) – ההרגשה תהיה כל הזמן של מחסור. הכסף ייעלם וההרגשה תהיה קשה.

ובל נשכח שישנם עוד סיבות רבות לא לגמור את כל הכסף שברשותנו..

שימוש בתבונה ובמושכל בתקציב המשפחתי ובהכנסות הוא זה המביא לכך שנוכל בסופו של חודש לצאת בהרגשה טובה מאוד, של סיפוק ועמידה ביעדים. גם סכום קטן שהצלחנו להשאיר בסוף החודש בצד יכול לתת את ההרגשה הטובה הזו, ולא רק סכומים גבוהים.

הרגשת עשירות ושובע נובעת ממקור אמיתי בתוכנו. עשיר הוא זה ששמח בחלקו ויודע שיש לו את הדרוש לו כדי לחיות בכבוד, גם אדם שמרויח סכומים גבוהים בחודש, אך מרגיש תמיד שאין לו מספיק לכל מה שהוא חולם לעשות בכספו, עלול להרגיש מסכן ו’עני’. השורה התחתונה היא לא כמה ספרות יש בשורת הנטו במשכורת, אלא ההתנהלות עם הכסף!

נסו לתכנן כמה אתם הולכים להוציא החודש, וכמה הייתם רוצים להשאיר בצד.

זהו אתגר קטן- גדול ומלא סיפוק!

והנה רעיון שהגיע במפתיע על ידי אחד המשתתפים בקורס הכשרת מאמנים המתקיים בבני ברק.

באחד השיעורים, כשלמדנו על פתרונות יצירתיים לשינוי ואיזון כלכלי על ידי טכניקה שנקראת ‘חשיבה בתוך הקופסה’, אותו משתתף הוציא קופסה שהכין ממתכת מולחמת וסגורה עם חריץ שניתן לשלשל דרכו שטרות ומטבעות, אבל לא ניתן לפתוח אותה בשום אופן, רק על ידי שבירה באמצעות פלייר או קאטר ואיזמל.

הוא מספר שבכל פעם שיש לו שטרות או מטבעות מעודף שהוא מקבל, הוא מכניס אותם בחריץ, כשבדעתו לפתוח אותה לקראת בין הזמנים של אב הבעל”ט ולהשתמש בכסף שנמצא שם לחופשה עם בני המשפחה. להערכתו תוך חודש הוא כבר צבר יותר מאלף ש”ח. שאלתי אותו איך ההרגשה? והוא השיב, ההרגשה היא נפלאה כשאתה יודע שהכסף נצבר בצד, נכון שהוא לא צובר רווחים, אבל הרווח הגדול שלי הוא בעצם זה שאני מצליח לשים כסף כל חודש בצד ולא להשתמש או ללוות מזה..

אכן חשיבה ‘בתוך’ הקופסה!

נסיים פרק זה בדברי החפץ חיים זצוק”ל בספרו נפוצות ישראל (פ”ו) ‘החכם עיניו בראשו להתנהג בהוצאות ביתו בכל ענייניו רק כפי ערך הרוח שלו ופחות מזה מעט אולי יזדמן איזה עת שלא ירוויח כ”כ’.