השבוע פגשתי בחדר אוכל של ישיבת מיר אברך יקר ששמח לראות אותי, הוא סיפר ששמע אותי בהרצאה שהיתה לאברכי הישיבה לפני 8 שנים באולמי זוועהיל ושהיו כמה תובנות שהוא לקח מאותה הרצאה, תובנות ששינו לו את החיים.

אחת התובנות היה המשל על המעיל הנודד.

מכיון שהמעיל הנודד כל כך קידם אותו, חשבתי שגם אתם תהנו לשמוע מה התרחש עם אותו מעיל.

ובכן, מעשה ביהודי שחזר מהכולל, מהשטיבל או מהעבודה (מחק את המיותר) ביום חורף קר עטוף במעיל. מיד כשנכנס לבית החמים, הפשיל את המעיל מעליו והניח אותו אחר כבוד על השולחן בסלון.

אחרי כמה דקות כשהילדים היו צריכים לכתוב על השולחן, לקח האב את המעיל והעביר אותו לכיסא הסלוני. בהמשך כשהיו צריכים להשתמש בכסא, לקח האב את המעיל והניח על הספה.

מאוחר יותר כשהיו צריכים להגיע אורחים, התבקש האבא לקחת את המעיל ולשים אותו על המתלה כדי לפנות מקום בספה. ואכן כשהוא מפטיר אנחת מה [וחושב ‘כמה זמן אני צריך להתעסק עם המעיל הזה כבר..’], לקח את המעיל סופסוף והניחו במקומו על המתלה במסדרון. (אגב, ישנם מעילים שצריכים לעבור עוד כמה תחנות עד למנוחה ולנחלה..)

שימו לב כמה זמן הוא היה צריך להתעסק עם פעולה פשוטה של ‘לשים את המעיל במקום’.

כשאנחנו מדברים על להתנהל עם תקציב מסודר, ברור ובהיר כשאנו יודעים כמה הכנסות יש לנו וכמה הוצאות, יש רבים שנרתעים בגלל שזה אומר שכל היום הם יצטרכו לדבר על כסף ויש לנו או אין לנו בתקציב..

אבל האמת היא שבדיוק להיפך, כשמתנהלים בלי תקציב מסודר, כל היום מסתובבים סביב הכסף וכך הכנסות שמיועדות לצרכים של הבית, לאוכל, להוראות קבע שיוצאות מהבנק פתאום ברחו לנו להחזרי חובות מזדמנים מיד כשהכסף הגיע לבנק, או להוצאות שהזדמנו לנו פתאום, כי אם יש כבר כסף בבנק בוא ונעשה מזה משהו. אח”כ מגיע ה-15 בחודש והבנק דורש את שלו ואנחנו מתגלגלים ולחוצים להביא כסף לבנק שיכסה את המינוס המטריד, וכך אנו מסתבובבים אכן סחור סחור אחרי הכסף, והכסף שהיה במקורו מיועד להוצאות ספצפיות, התאדה לדברים אחרים..

אפשר לחיות עם תקציב מסודר ולקבל החלטה פעם אחת בחודש מה להוציא וכמה, ואפשר להתמודד עם עשרות קבלות החלטות מייגעות ומפרכות מול הילדים ובני הבית במשך כל החודש, לא חבל?

לפני כחודש בקורס הדגל ‘ממיתוס לפלוס’ הבאנו למשתתפים כלי שפותח בס”ד בגוטפלוס שבמחי יד ניתן לדעת פחות או יותר את התקציב של החודש והשנה הקרובה, כולל חגים וביגוד והכל בצורה פשוטה וברורה. זה דורש סך הכל ‘חצי אבות ובנים בחודש’, דהיינו חצי שעה, והכל מסודר.

יש הכנסות קבועות שמיועדות להוצאות הקבועות כשהמספר די ידוע 12 חודשים בשנה ואין כאן מקום לגבולות או להחלטות כלכליות כל חודש. מה נשאר? הוצאות המחיה והמזדמנות ושאר הוצאות שנתיות שגם אליהם ניתן להיערך כי כולם משלמים את זה בסוף.. או לפני או אחרי..

כשיש מתלה למעיל והמעיל מגיע מיד למקום, ההתעסקות איתו שולית לגמרי. עד כדי כך שאחד ניגש אלי בסיום הקורס ואמר לי למה אתה אומר שזה חצי שעה? לי זה לקח רבע שעה.

נכון שצריך את הטכניקות איך לעשות את זה, ויש גם אתגרים שעלולים לצוץ למי שלא עשה תהליכי שינוי כלכליים אמיתיים, אבל לכל בעיה יש פתרון והקב”ה יש לו את כל השפע לתת למי שעושה את ההשתדלות הנכונה וחי לפי ‘ערך הרווחתו ולא יותר’ כלשונו הזהב של החפץ חיים בביאור הלכה בהלכות יום טוב.

כמו בסידור הבית חשוב שלכל חפץ בבית יהיה ‘מקום’ והוא ‘יהיה במקום’, כך בכלכלת הבית, חשוב שלכל הוצאה תהיה הכנסה והיא תגיע אכן מהמקום שהיא צריכה להגיע.. ואם כתוצאה ממשל המעיל נלמד אנחנו וילדינו לשים דברים במקום ומיד, הראש והלב יתפנה לעוד דברים חשובים שלא תמיד אנחנו מגיעים אליהם והיה זה שכרינו.