כתבנו כאן כבר בעבר על אחד האפקטים החזקים ביותר שגורמים לנו לערוך קניות לא רציונאליות בהחלט, דהיינו קניות שאינן בהכרח הכרחיות או מותאמות ליכולות שלנו, קורים לזה ‘אפקט העדר’, אנו קונים מה שכולם קונים,

אם נגיע למרכז המסחרי בשכונה ונרצה להכנס לחנות לממכר אוכל ונראה לפנינו שתי חנויות. האחת, עם תור ארוך של קונים והשניה ללא אנשים, סביר להניח שנכנס לחנות עם התור הארוך ונעמוד בתור כמו כולם, כי כנראה לא סתם יש שם תור, יש שם משהו ששווה לעמוד בשבילו..

לפני כמה ימים ראינו את זה ב’חי’ ביציאה מהחניון של המתחם בו מתקיימים הקורסים של גוטפלוס. הקדמה, החניון הוא חינמי עד 3 שעות. ורוב המשתמשים בחניון אינם צריכים לשלם. משתתפי הקורסים שבד”כ שוהים יותר מ3 שעות יוצאים בעזרת כרטיס מיוחד שכל אחד מהתלמידים מקבל. לפני כמה ימים אזלו הכרטיסים וסוכם עם השומר שכל אחד ממשתתפי הקורס יגיע ליציאה בדגש על המסלול הימני (ישנם 2 מסלולי יציאה..) ויעדכן שהוא מגוטפלוס וכך השומר יפתח את השער.

באותו ערב ביציאה מהחניון נוצר תור במסלול הימני, וההפתעה היתה שהתור התארך ביותר בגלל שכל מי שיצא מהחניון נעמד דוקא במסלול הימני, למרות שהמסלול השמאלי היה פנוי לגמרי וכל אחד יכל לצאת דרכו במהירות. עד שכמה מהממתינים בתור ‘עלו’ על כך ויצאו מהשיירה הארוכה ליציאה הפנויה. אכן ‘אפקט העדר’.

ישנה שאלה ידועה, מדוע בשושן קבעו לדורות לעשות יום פורים בתאריך שונה מכל המקומות, לכאורה יש עניין של אחדות בעם ישראל ושכולם יחגגו יחד את יום פורים באותו היום?

שמעתי לא מזמן תשובה לכך, מרדכי ואסתר הבינו שהסיבה שעם ישראל הלך ונהנה מסעודתו של אותו רשע היא, כי היה אווירה שכולם הולכים לסעודה וייתכן שרבים מאלו שהלכו אפילו לא טרחו לחשוב ולהבין מה הם עושים, אבל הם עשו בגלל שכולם כך עשו. עושים מה שכולם עושים בלי לחשוב.. לכן רצו שנעצור שניה ונחשוב ונבין למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, מדוע ט”ו עושים בט”ו? מה עומד מאחורי זה? לא להיות שטחיים. כמאמר הכתוב, והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. העיקר זה זכרם. לזכור ולעשות.

עומדים אנו בתקופת הקניות החמה של השנה, נשים לב מדוע אנחנו קונים את מה שאנחנו קונים, מה עומד מאחורי זה? האם אנחנו ממלאים ערך כל שהוא בחיים שלנו או שאנחנו פועלים כי ככה כולם עושים?!

גם במשלוחי המנות והמתנות שאנחנו מעניקים למלמדים, למורות ואנשי הצוות. האם הסכומים הגבוהים כמו שרבים נותנים זה המטרה והערך? ברור שמגיע להם וכמה שניתן לא נוכל להוקיר ולהעריך, אבל מה עם הברכה המיוחדת שתבוא מכל הלב לאותם אנשי צוות ורבנים שכה טורחים כל השנה? זה הדבר האמיתי. לעשות את הדברים מתוך הבנה עמוקה ולא שטחית כי ככה מקובל וככה כולם עושים..

נעצור לרגע ונפעיל את הראש, מה יכול לשמח את אותם מקבל משלוחי המנות? מה היה משמח אותנו לקבל בימים אלו ונעניק את זה לחברינו, לשכננו כמשמעות המצווה להרבות שלום בין איש לרעהו. נקיים את המצווה מתוך הבנה ולא רק מתוך תפאורה. לזכור ולעשות!

יה”ר שנשמח ונעלוז בימי הפורים הללו מתוך פנימיות ונשקיע בדברים החשובים באמת!